מידע כללי על פורצלן
פורצלן או חרסינה, שייך למשפחת החומרים הקרמיים. צבעו הטבעי הוא לבן. אך אפשר לקשטו ולגוונו בשלל צבעים. בפורצלן משתמשים בעיקר לכלי אוכל כגון: צלחות, כוסות, קערות וכדומה וכמובן לנוי: אגרטלים, פסלים וכו'.
שמו של הפורצלן בעברית, חרסינה, הושפע ממקורו ההיסטורי, והוא צירוף המילים חרס+סין. גם בשפות רבות אחרות, פורצלן מכונה לעיתים בשם - "סין" (China painting).
בציור על פורצלן נשתמש לרוב בכלים בהירים, בכדי שהציור שנטמע בגלזורה (ציפוי או זיגוז אוטם בטכניקת אמייל, המשמש שכבת הגנה בכלי פורצלן. תפקידה של הגלזורה לצבוע, לעטר או לאטום ולחזק כלי פורצלן כנגד מים, והיא מאפשרת את ניקוים ועמידותם). בעת השריפה, יראה כמובן. קשה יהיה לראות ציור, שצויר על גבי כלי פורצלן שחור או חום כהה (הצבע/הציור פשוט ייבלע בתוכו).
המילה "פורצלן" מקורה מאיטלקית, PORCELLANA, ומציינת סוג של צדף - הקשר לחרסינה הוא כנראה המראה המזכיר צדף.
אגב, באיטלקית נקראת הטכניקה של "ציור על פורצלן" גם TERZO FUOCO, שפירושה - 'שריפה שלישית' וזאת מאחר ובדרך כלל בעבודה על כלי פורצלן, נכנסת העבודה לפחות ל- 3 שריפות בתנור. (התנור הינו תנור קרמי מיוחד המיועד לשריפה בטמפרטורות גבוהות מאוד, בציור על פורצלן נהוג לשרוף את העבודות בין 740 ועד 820 מעלות צלסיוס).
פורצלן הוא שילוב בין שני חומרים: חרסית לבנה - קאולין ופצלת שדה מותכת מסוג פטונטס. שילוב זה מאפשר קבלת חומר חזק במיוחד, קל, דקיק ובעל שקיפות. ככל שהפורצלן עובר שריפה בטמפרטורה גבוהה יותר, כך החומר שמתקבל הינו חזק יותר, עמיד יותר, שקוף יותר, דק ואיכותי הרבה יותר.
הסינים היו הראשונים שייצרו כלי פורצלן. הפורצלנים הסינים עוטרו בציורי עלים, פרחים או דמויות מיתולוגיות.